"דומני שהרעיון כי האדם אמור להיות מאושר לא נכלל בתוכנית הבריאה"

זיגמונד פרויד

טיפול פסיכולוגי הוא מקום בו נפגשים שני בני אדם מתוך מטרה משותפת- לעזור לאחד מהם להשתנות כך שבחייו יהיה פחות סבל ויותר חופש ושמחה.

סבל

סבל וכאב רגשי הוא מנת חלקם של כולם: מנהלים בכירים ופקידים זוטרים, אמנים ורואי חשבון, נשים וגברים, צעירים וצעירים פחות.אחדים סובלים יותר מאחרים, אחדים פשוט מוכנים להודות בכך שהם סובלים. רבים ניסו לפצח את הסיבה לכך. במפתיע, שני ההוגים הגדולים ביותר שעסקו בשאלה זו הגיעו לאותה תשובה. היו אלו נסיך הודי שחי לפני אלפיים וחמש מאות שנה ויהודי וינאי  שחי לפני כמאה שנה. פרויד ובודהה טענו בפשטות שאנשים סובלים כיוון שאינם רוצים לסבול. פרויד קרא להבנה זו "עקרון העונג-צער" ובודהה כינה אותה "האמת הנאצלת השניה". הרעיון דומה – אנו מחפשים כל העת את מה שיגרום לנו הנאה, ומנסים תמיד להמנע ממה שיגרום לנו סבל, ובשל כך אנו סובלים סבל רב ומיותר.

 התארגנות הנפש מול סבל

נפשנו מתעצבת בשנות ילדותנו. אינני מכיר אדם שצרכיו נענו במדוייק בילדותו. אחדים חשו לא אהובים מספיק, לא מוערכים או לא מובנים. אחדים חשו שהוריהם רחוקים מדי, קרובים מדי או לא יציבים. הורים מתגרשים, עוברים משברים ואף נפטרים. הנפש מנסה להמנע מסבל, וכשילדים נחשפים לסבל, נפשם מתארגנת באופן שיפחית אותו למינימום. טליה, שהיתה ילדה להורים מרוחקים גילתה שהצטינות גרמה להוריה להתיחס אליה והחלה להשקיע מאמצים אדירים בהשגת הישגים. נדב, שהיה ילד לאם פולשנית גילה שסגירות והשטחה רגשית מגינים עליו והגיב בהסתגרות.

הנפש מתעוותת, מתקשה או נסגרת כדי להמנע מסבל. דפוסים אלו אינם חולפים בבגרות. הנפש יודעת להתארגן כנגד סבל, אך היא לא יודעת להרפות. היא מגיבה לסבל, אך אינה יודעת להרגע. טליה, שהתאמצה להשיג הישגים כילדה המשיכה לעשות זאת בבגרותה. היא הפכה לאשה תחרותית ומוצלחת מאוד, פיתחה קריירה והגיעה לעמדה בכירה. מתחת לאלו המשיכה לעמוד המוטיבציה הילדית לקבל יחס והתפעלות. בשל הצורך הנואש להצטיין היא הזניחה את משפחתה, וכך, באופן טרגי מצאה עצמה בדיוק במקום ממנו היא ניסתה להמלט. זו דוגמה לעיקרון העצוב המנחה את הנפש – אנשים סובלים כיוון שאינם רוצים לסבול, ובאופן זה הם מביאים על עצמם את הסבל ממנו חוששים ביותר.

סבל אינו תוצאה של חולשה או רוע. אין בו בושה או נחיתות. הוא פשוט תוצר של עקרונות הפעולה של הנפש וללא עזרה הסיכוי להחלץ ממנו אינו גדול. למעשה אינני מכיר אף אדם שנחלץ מסבלו לבדו זולת הבודהה. יתכן שהיו עוד כמה, ובכל-זאת דומני שמרבית האנשים מתקשים בכך.

טיפול פסיכולוגי – דרך להשתחררות מסבל

טיפול פסיכולוגי אינו הדרך היחידה להשתחרר מסבל רגשי. מדיטציה, טיפול בתנועה, אמנות או מוזיקה וטיפולים אלטרנטיביים עשויים להוות צורות מצוינות לעבודה פנימית. בכל-זאת לטיפול פסיכודינמי איכות יחודית ששום צורת טיפול אחרת לא מציעה. מכאובינו הרגשיים נולדו בתוך הקשר עם הורינו, ולכן הגיוני שהמדיום הטוב ביותר להמסתם יהיה קשר בין אישי. לפני יותר ממאה שנה גילה פרויד, שאנו משחזרים את מכאובי ילדותינו בכל קשר משמעותי שניצור.

עקרון בסיסי זה הקרוי טרנספרנס (העברה) עומד בבסיס החשיבה הפסיכואנליטית עד היום. בגאוניותו הבין פרויד שניתן להשתמש בעובדה זו כדי לרפא את את מכאובי הנפש שלנו. טליה עשתה כל שביכולתה כדי להצטיין כמטופלת בטיפול שלה, מתוך האמונה הלא מודעת שרק כך תזכה ליחס מצידי.

אם כן, בטיפול פסיכולוגי נפגשים שני בני אדם מתוך מטרה משותפת- לעזור לאחד מהם להשתנות כך שבחייו יהיה פחות סבל ויותר חופש ושמחה. טיפול אינו מפגש של אדם מאושר עם אדם סובל, אלא מפגש של אדם המבין לעומק את מנגנוני הנפש ואת האופנים דרכם היא מיצרת סבל מיותר, עם אדם המבקש את עזרתו. בטיפול טוב נוצר מרחב בו פצעי הילדות שבים ועולים לפני השטח, ונחווים גם מול המטפל, אך הפעם המטפל מספק סביבה מוגנת יותר והענות מדוייקת יותר לצרכים הרגשיים. כך הנפש יכולה ללמוד להרפות ממאמצים מיותרים, לבטוח באנשים אחרים ולהרגע. באופן זה, בהדרגה פוחתת מאוד מידת הסבל המיותר. האדם חי פחות את עברו ויותר את ההווה של חייו ואלו הופכים מלאים ומשמעותיים יותר. בטיפול, ראתה טליה את המאמץ הגדול והסזיפי שהיא משקיעה כדי לזכות ליחס. יחד הבנו את מקור הדפוס, דבר שעזר לה מאוד להבין את עצמה ולסלוח לעצמה. בטיפול היא חשה שוב ושוב שגם ללא מאמץ זה היא זוכה ליחס של אמפטיה, כבוד והערכה. היא הרשתה לעצמה להיות חלשה ואף להכשל מדי פעם (להיות אנושית…), והדבר לא גרם לי להתרחק ממנה, אלא להעריך את האומץ שיש בכך עבורה. עם הזמן השינויים יצאו מחדר הטיפול, והיא גילתה שאינה חייבת לחיות את סיפור חייה המגביל בתוכו חייה מאז ילדותה.